היסטוריה
משטר טוטליטרי:
משטר טוטליטרי הוא סוג מסוים של דיקטטורה בו האזרחים משועבדים למדינה וחייהם כפופים לרשות השלטון.
במשטר טוטליטרי אין הפרדת רשויות, הרשות
המחוקקת,השופטת והמבצעת כפופות למנהיג. המנהיג מנהל את חיי האזרחים לפי הדרך בה הוא בוחר והמתנגדים
לשלטונו נענשים בחומרה.

המשטר
הטוטליטרי באיטליה:
משטר טוטליטרי בעל מאפיינים אחרים התפתח באיטליה
בשנות העשרים של המאה העשרים.
עם תום מלחמת העולם הראשונה נותרה איטליה פצועה
וחבולה.
היו לה
כ650- אלף הרוגים וכחצי מיליון פצועים .
גם ההבטחות שניתנו לה עם הצטרפותה למלחמה לא
קוימו . איטליה חשה מושפלת , ותחושת חוסר התכלית שבמלחמה העמיקה ופגעה ּבמורל
הלאומי.
המדינה נקלעה גם למשבר כלכלי עמוק . מיליוני
חיילים משוחררים חיפשו מקורות פרנסה כדי להשתלב מחדש בחיי הכלכלה , אך מחוסר
מקומות עבודה - היו למובטלים . האבטלה הגוברת לּוותה ְ באינפלציה גבוהה ,
ובעקבותיה - במרירות ובתסכול . במדינה שרר רעב בשל מחסור במוצרי מזון בסיסיים כמו
קמח ובשר , והיא נאלצה ליבאם .
המחסור הכבד גרם לשוד חנויות ולאלימות נגד מפקיעי
מחירים .
מחסור חמור באספקת נפט ופחם שיתק את הכלכלה ,
וגלי שביתות ומהומות פקדו את המדינה .
הכוחות הפוליטיים שפעלו באיטליה באותן שנים לא
הצליחו לחלץ את המדינה מן המשבר . ממשלות שנשענו על קואליציות רופפות ביותר התחלפו
בתדירות גבוהה . חמש ממשלות התחלפו בזו אחר זו במשך שלוש שנים .
ראש הממשלה, אורלנדו, הואשם בבגידה, כיוון שלאחר
המלחמה הוא השתתף בוועידת השלום וחתם על חוזה השלום, למרות שאיטליה לא קיבלה את
השטחים שהובטחו לה.
בחודש מרס 1919 נוסדה מפלגה חדשה- המפלגה
הפשיסטית.
מקור השם "פשיזם"- צרור מאוגד של זרדים
וגרזן.
בראש המפלגה הפשיסטית עמד בניטו מוסוליני.
המפלגה גדלה וגדלה ובבחירות שנעשו בשנת 1921
נבחרו נציגיה לפרלמנט.
אנשים מחוגים חברתיים הצטרפו אל המפלגה וכך היא
גדלה עוד יותר.
ולאחר ארבע שנים מאז תום מלחמת העולם הראשונה,
חוסלה הדמוקרטיה באיטליה, שהייתה חלשה בין כה וכה.
השלטון הטוטליטרי עמד בראשו של בניטו מוסוליני.
אלו כמה יסודות שמבטאים את הטוטליטריזם במשטרו של מוסליני:
אידיאולוגיה רשמית אחת:
המדינה היא ערך עליון, המדינה שולטת בכל תחומי החיים של אזרחיה, וחשיבותה עולה בהרבה על חשיבות אזרחיה.
רצונותיו וצרכיו של היחיד אינם חשובים ולכן אין משמעות לזכויות הפרט.
הפשיזם התנגד לדמוקרטיה ובנוסף לכך טוען שהחופש של האזרח במדינה הפשיסטית מקנה לו זכות אחת: הזכות לעבוד, ליצור ולפעול בשירות המדינה, סיסמה זו באה לידי ביטוי בסיסמה שטבע מוסוליני : "הכל למען המדינה, שום דבר לא נגד המדינה, שום דבר לא מחוץ למדינה".
מנהיג אחד ומפלגה אחת-
באיטליה הפשיסטית היה הדוצ'ה המנהיג הכול יכל של המדינה. הוא ריכז בידיו סמכויות ועוצמה, וכולם היו חייבים לציית לו ולכבדו. הדוצ'ה הגדיר את צורכי האומה, קבע את הדרכים להשגתם ולא נזקק לעצת מומחים או מדינאים. הדוצ'ה פעל בלי מגולות ובלי רקרה- לא מצד החברה ולא מצד מוסדות המדינה. חברי המפלגה נשבעו לו אמונים באופן אישי וישיבות המפלגה נפתחו בקריאה "יחי הדוצ'ה!". באיטליה הפשיסטית המשיכו להתקיים מוסדות השלטון המסורתיים: המלך, והפרלמנט שכלל את הסנט ובית הנבחרים- אך הם נותרו נטולי סמכויות. המפלגה הפשיסטית הייתה המפלגה החוקית היחידה במדינה, והחל בשנת 1938 לא התקיימו עוד בחירות באיטליה, הפרלמנט פוזר, ובמקומו הוקם "בית הפשאי והקורפורמיות".
מוסוליני עצמו מינה את חברי בית הפאשי והקורפורציות וגם את מושלי המחוזות. גם במערכת המשפט התערב מוסוליני ופיטר שופטים בשל "אי התאמה פוליטית". במקרים רבים התמנו לשופטים אנשים חסרי השכלה משפטית, שהתאימו למנהיג וחיזקו את שלטונו. מערכת החינוך הייתה נתונה אף היא לתכתיביה על המדינה הפשיסטית- בבתי הספר למדו התלמידים על עקרונות הפשיזם, מורים מונו וקודמו על סמך השתייכותם המפלגתית, ילדים ובני נוער חויבו להשתתף בתנועות נוער פשיסטיות (משנת 1937), ובהן חונך וטופח הדור הצעיר של המפלגה. ובצד מערכת החינוך היו גם חיי התרבות באיטליה נתונים להכוונה מלמעלה: יצירות תרבות וספרות הוחרמו, וצנזורה חמורה הונהגה במדינה. עיתונים, סופרים, שחקנים ואמנים חויבו להצטרף לאיגודים פשיסטיים.
פולחן האישיות-
פולחן האישיות העצים את שלטון היחיד של הדוצ'ה, וביטוייו היו מגוונים: ברחובות נתלו כרזות, בעיתונות וברדיו הופיעו סיסמאות לדוגמה: "הדוצ'ה צודק תמיד" "דבר אחד יהא יקר לך יותר מכל חייו של הדוצ'ה", "זכוא לאהוב את האלוהים, אך אל תשכח שאלוהי איטליה הוא הדוצ'ה".
לפולחן האישיות היה מקום נכבד בחינוכם של ילדים ובני נוער הן בבתי הספר הן בתנועות הנוער. תמונות של מוסוליני, הדוצ'ה, הופיעו בספרי בספרי הלימוד והוצגו לראווה בבתי הספר. המנהיג הוצג כאב וכגיבור, והמורים הצטוו להאדיר את כל תכונותיו , את "אומץ ליבו הנפלא" ואת "שכלו המבריק". המנהיג היה לסמל לאומי, ותמונותיו הוצגו על המבנים הציבוריים ובתוכם ונישאו בתהלוכת רחוב. פשיסטים נלהבים הדפיסו את תמונת דיוקנו של הדוצ'ה ככתורת לנייר המכתבים שלהם, והתמונה לוותה באחת מאמרותיו. ההמונים האזינו בהערצה לנאומיו בכיכרות, הזדהו עם דעותיו ופעולותיו והעניקו לו בכך כוח עצום.
וחופש ההתאגדות-נרמסו. עורכי עיתונים מונו על ידי הפשיסטים, ואלה שניסו להביע דעות עצמאיות גורשו מאיטליה. במדינה התרחשו רציחות פוליטיות, ואחרי שמתנגדי המשטר ברחו מאיטליה או גורשו ממנה, רדפו אותם הרוצחים גם מחוץ לגבולותיה.

טרור-
מוסוליני לא היסס לפגוע באופוזיציה ולחסל יריבים פוליטיים.
ימים אחדים לאחר שהמנהיג הסוציאליסטי גָ'קֹומֹומטאֹוטי נשא נאום בפרלמנט (10ביוני 1924) ובו מתח ביקורת על תוצאות הבחירות שהתקיימו בצל הטרור והאיומים הפשיסטיים - הוא
נרצח על ידי המשטרה החשאית.
הרצח סימל את חיסולם הסופי של סממני הדמוקרטיה, שעדיין נותרו במדינה, וביטא את יחסו של מוסוליני אל מתנגדיו.
החל ברצח מטאֹוטי גבר הטרור במדינה, ובמהלכו נרדפו מי שנחשבו למתנגדי המשטר. רבים נעצרו ונכלאו ללא משפט.
הוקם בית דין מיוחד להגנת המדינה, והוא דן ב"פשעים פוליטיים",ומן הנאשמים ניטלה כל זכות
ערעור על פסקי הדין שניתנו בהליכים של שיפוט מהיר.
זכויות היסוד של האדם והאזרח - דוגמת חופש הביטוי וחופש ההתאגדות-נרמסו. עורכי עיתונים מונו על ידי הפשיסטים, ואלה שניסו להביע דעות עצמאיות גורשו מאיטליה. במדינה התרחשו רציחות פוליטיות, ואחרי שמתנגדי המשטר ברחו מאיטליה או גורשו ממנה, רדפו אותם הרוצחים גם מחוץ לגבולותיה.
שליטה בכלכלה:
בתחום יחסי העבודה אסר מוסוליני, על פי חוק משנת 1926,את קיומם של איגודים מקצועיים
לא פשיסטיים וכן אסר שביתות.
הפיקוח הממשלתי על הכלכלה הגיע לשיאו כאשר העובדים והמעסיקים חויבו להתאגד בקֹוְרּפֹוַרציֹות (תאגידים) על פי ענפי המשק:
תעשייה, חקלאות, מסחר, בנקאות, תובלה יבשתית, וכן תובלה ימית ואווירית. הקורפורציות קבעו את שכר העבודה, את מכסות הייצור ואת מחירי המוצרים.
השביתות נאסרו, וסכסוכי עבודה נפתרו בבוררות במסגרת הקורפורציות.
לניהול הקורפורציות מונה ׂשַר מיוחד - ׂשר הקֹוְרּפֹוַרציֹות. אך למעשה מוסוליני הוא
שמילא תפקיד זה במשך תקופה ארוכה, וכך ּכיוון ֵ את הכלכלה ופיקח עליה.
מוסוליני עצמו היה נשיא מועצת הקורפורציות, והוא היה גם זה שמינה את מנהלי הקורפורציות.
המשטר הפשיסטי באיטליה לא שינה את הבסיס הקפיטליסטי הישן של החברה - לא הולאמו נכסים פרטיים, ובדרך כלל לא צומצמה היוזמה הפרטית ולא הוחלש כוחם של בעלי ההון.
המגזר הפרטי המשיך להתקיים תוך כפיפות למדינה.
מדיניות חוץ תוקפנית:
התוקפנות והאלימות אפיינו את מדיניות החוץ של איטליה הפשיסטית. מוסוליני חתר להקמת אימפריה איטלקית, דוגמת האימפריה הרומית העתיקה. לדבריו, אימפריה זו תוכיח לכול כי איטליה היא אחת המעצמות החשובות באירופה. בהתפשטות טריטוריאלית ראה המשטר הפשיסטי גילוי של חיּוניּות. לתפיסתו, "המלחמה היא עובדת חיים הכרחית ובריאה".מוסוליני סבר כי מדינות שאינן מתייחסות אל המלחמה כאל דבר קדוש ונעֲלה הן מדינות מנּווָנֹות. לפי תפיסתו, המלחמה מטביעה חֹותם של אצילות על העמים המוכנים להתמודד. מוסוליני הדגיש כי הפשיזם אינו מאמין באפשרות של שלום נצחי או בתועלת של שלום כזה. הפשיסטים רצו להחזיר לאיטליה את השטחים שהובטחו לה אחרי מלחמת העולם הראשונה, הם שאפו לחדש
את עֲבָָּה המפואר, להרחיבה על פי גבולות האימפריה הרומית ולהפוך את הים התיכון לים איטלקי. את שאיפותיו האימפריאליות מימש מוסוליני באמצעות הסכמים דיפלומטיים, מלחמות וכיבושים. בין היתר הוא סיפח את אלבניה ב-1925,כבש את אתיופיה ב-1935
והיה מעורב במלחמת האזרחים בספרד ב-1936 - לצד שליט ספרד, הגנרל פְַרנקֹו
פעולות אלו העידו על כוונות ההתפשטות של איטליה.
פולחן האישיות-
פולחן האישיות העצים את שלטון היחיד של הדוצ'ה, וביטוייו היו מגוונים: ברחובות נתלו כרזות, בעיתונות וברדיו הופיעו סיסמאות לדוגמה: "הדוצ'ה צודק תמיד" "דבר אחד יהא יקר לך יותר מכל חייו של הדוצ'ה", "זכוא לאהוב את האלוהים, אך אל תשכח שאלוהי איטליה הוא הדוצ'ה".
לפולחן האישיות היה מקום נכבד בחינוכם של ילדים ובני נוער הן בבתי הספר הן בתנועות הנוער. תמונות של מוסוליני, הדוצ'ה, הופיעו בספרי בספרי הלימוד והוצגו לראווה בבתי הספר. המנהיג הוצג כאב וכגיבור, והמורים הצטוו להאדיר את כל תכונותיו , את "אומץ ליבו הנפלא" ואת "שכלו המבריק". המנהיג היה לסמל לאומי, ותמונותיו הוצגו על המבנים הציבוריים ובתוכם ונישאו בתהלוכת רחוב. פשיסטים נלהבים הדפיסו את תמונת דיוקנו של הדוצ'ה ככתורת לנייר המכתבים שלהם, והתמונה לוותה באחת מאמרותיו. ההמונים האזינו בהערצה לנאומיו בכיכרות, הזדהו עם דעותיו ופעולותיו והעניקו לו בכך כוח עצום.
וחופש ההתאגדות-נרמסו. עורכי עיתונים מונו על ידי הפשיסטים, ואלה שניסו להביע דעות עצמאיות גורשו מאיטליה. במדינה התרחשו רציחות פוליטיות, ואחרי שמתנגדי המשטר ברחו מאיטליה או גורשו ממנה, רדפו אותם הרוצחים גם מחוץ לגבולותיה.
טרור-
מוסוליני לא היסס לפגוע באופוזיציה ולחסל יריבים פוליטיים.
ימים אחדים לאחר שהמנהיג הסוציאליסטי גָ'קֹומֹומטאֹוטי נשא נאום בפרלמנט (10ביוני 1924) ובו מתח ביקורת על תוצאות הבחירות שהתקיימו בצל הטרור והאיומים הפשיסטיים - הוא
נרצח על ידי המשטרה החשאית.
הרצח סימל את חיסולם הסופי של סממני הדמוקרטיה, שעדיין נותרו במדינה, וביטא את יחסו של מוסוליני אל מתנגדיו.
החל ברצח מטאֹוטי גבר הטרור במדינה, ובמהלכו נרדפו מי שנחשבו למתנגדי המשטר. רבים נעצרו ונכלאו ללא משפט.
הוקם בית דין מיוחד להגנת המדינה, והוא דן ב"פשעים פוליטיים",ומן הנאשמים ניטלה כל זכות
ערעור על פסקי הדין שניתנו בהליכים של שיפוט מהיר.
זכויות היסוד של האדם והאזרח - דוגמת חופש הביטוי וחופש ההתאגדות-נרמסו. עורכי עיתונים מונו על ידי הפשיסטים, ואלה שניסו להביע דעות עצמאיות גורשו מאיטליה. במדינה התרחשו רציחות פוליטיות, ואחרי שמתנגדי המשטר ברחו מאיטליה או גורשו ממנה, רדפו אותם הרוצחים גם מחוץ לגבולותיה.
שליטה בכלכלה:
בתחום יחסי העבודה אסר מוסוליני, על פי חוק משנת 1926,את קיומם של איגודים מקצועיים
לא פשיסטיים וכן אסר שביתות.
הפיקוח הממשלתי על הכלכלה הגיע לשיאו כאשר העובדים והמעסיקים חויבו להתאגד בקֹוְרּפֹוַרציֹות (תאגידים) על פי ענפי המשק:
תעשייה, חקלאות, מסחר, בנקאות, תובלה יבשתית, וכן תובלה ימית ואווירית. הקורפורציות קבעו את שכר העבודה, את מכסות הייצור ואת מחירי המוצרים.
השביתות נאסרו, וסכסוכי עבודה נפתרו בבוררות במסגרת הקורפורציות.
לניהול הקורפורציות מונה ׂשַר מיוחד - ׂשר הקֹוְרּפֹוַרציֹות. אך למעשה מוסוליני הוא
שמילא תפקיד זה במשך תקופה ארוכה, וכך ּכיוון ֵ את הכלכלה ופיקח עליה.
מוסוליני עצמו היה נשיא מועצת הקורפורציות, והוא היה גם זה שמינה את מנהלי הקורפורציות.
המשטר הפשיסטי באיטליה לא שינה את הבסיס הקפיטליסטי הישן של החברה - לא הולאמו נכסים פרטיים, ובדרך כלל לא צומצמה היוזמה הפרטית ולא הוחלש כוחם של בעלי ההון.
המגזר הפרטי המשיך להתקיים תוך כפיפות למדינה.
מדיניות חוץ תוקפנית:
התוקפנות והאלימות אפיינו את מדיניות החוץ של איטליה הפשיסטית. מוסוליני חתר להקמת אימפריה איטלקית, דוגמת האימפריה הרומית העתיקה. לדבריו, אימפריה זו תוכיח לכול כי איטליה היא אחת המעצמות החשובות באירופה. בהתפשטות טריטוריאלית ראה המשטר הפשיסטי גילוי של חיּוניּות. לתפיסתו, "המלחמה היא עובדת חיים הכרחית ובריאה".מוסוליני סבר כי מדינות שאינן מתייחסות אל המלחמה כאל דבר קדוש ונעֲלה הן מדינות מנּווָנֹות. לפי תפיסתו, המלחמה מטביעה חֹותם של אצילות על העמים המוכנים להתמודד. מוסוליני הדגיש כי הפשיזם אינו מאמין באפשרות של שלום נצחי או בתועלת של שלום כזה. הפשיסטים רצו להחזיר לאיטליה את השטחים שהובטחו לה אחרי מלחמת העולם הראשונה, הם שאפו לחדש
את עֲבָָּה המפואר, להרחיבה על פי גבולות האימפריה הרומית ולהפוך את הים התיכון לים איטלקי. את שאיפותיו האימפריאליות מימש מוסוליני באמצעות הסכמים דיפלומטיים, מלחמות וכיבושים. בין היתר הוא סיפח את אלבניה ב-1925,כבש את אתיופיה ב-1935
והיה מעורב במלחמת האזרחים בספרד ב-1936 - לצד שליט ספרד, הגנרל פְַרנקֹו
פעולות אלו העידו על כוונות ההתפשטות של איטליה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה